מה ההבדל בין עבודה אסורה ושימוש אסור במקרקעין?

מהי עבודה אסורה?

עבודה אסורה מוגדרת בסעיף 203 בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965

"כבניה או עבודה הטעונה היתר שנעשתה בלא היתר או בניגוד לתנאי היתר״.

עבודה אסורה מוגדרת כביצוע עבירות בנייה ללא היתר או חריגה מהוראות ההיתר ובניגוד לו.

בסעיף 145 לחוק התכנון והבנייה מונה את העבודות והשימוש במקרקעין אשר מחייבים בקבלת היתר בנייה מראש.

לפיכך, ביצוע כל אחד מסוגי הבנייה הללו, ללא קבלת היתר בנייה מראש או בניגוד להוראות היתר שניתן, מהווה עבירת בנייה.

אל אף שמדובר בחוק הכפוף לסדר הדין הפלילי אך הוא בעל שוני מהותי, כאשר בניגוד לחוק העונשין, חוק התכנון והבנייה מונה את הפעולות המותרות במקרקעין, הפעולות שאינן מצוינות מפורשות בחוק כמותרות הן אסורות.

המקרים הבאים מצוינים מפורשות בחוק ומחויבים בקבלת היתר מראש מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה כגון; שימוש בנכס המוגדר למגורים בתור עסק, הסבת מחסן למגורים, שימוש המוגדר בתור משרד לגן ילדים, הקמת מבנה חדש, הרחבת מבנה קיים, הריסת מבנה קיים, בניית חניה מקורה, סגירת מרפסת, חלוקת בית מגורים למספר דירות לצרכי השכרתן בנפרד ועוד.

מהו שימוש אסור במקרקעין?

שימוש אסור במקרקעין מוגדר שימוש בקרקע, בבניין או במקרקעין החורג מהשימוש המיועד על פי ההגדרה בתכנית בניין עיר (תב"ע).

מי יכול להיות מואשם בגין עבירה של שימוש אסור במקרקעין?

מקום בו בוצעה עבירה של שימוש אסור במקרקעין, ניתן להאשים בגינה את אחד או יותר מהגורמים שלהלן (למעט מי ששוכר את המקרקעין למגורים):

(1)   בעל ההיתר לביצוע העבודה או לשימוש או מי שמוטלת עליו החובה לקבל היתר לשימוש;

(2)   מי שהוא בעל המקרקעין בשעת ביצוע העבירה, למעט מחכיר לדורות; היו המקרקעין בבעלות משותפת, ייחשב כבעלים לעניין פסקה זו רק מי מהבעלים שהיה בעל שליטה במקרקעין בשעת ביצוע העבירה, אם ניתן לאתרו בשקידה סבירה, ואם לא ניתן לאתרו כאמור ייחשב כבעלים מי שרשום בפנקסי המקרקעין כבעל המקרקעין;

(3)   בעל השליטה במקרקעין בשעת ביצוע העבירה;

(4)   מי שמחזיק בפועל במקרקעין בשעת ביצוע העבירה;

(5)   מי שביצע בפועל את השימוש, למעט עובדים המועסקים על ידו.