Getting your Trinity Audio player ready...
|
בפתחם של הדברים נבהיר כי, עבירות על חוק התכנון והבנייה מסווגות כעבירות מסוג עוון לפיכך הן מתיישנות בחלוף חמש שנים ממועד ביצוע העבירה. הנפקות היא שלא ניתן להגיש כתב אישום ביחס לבנייה בלתי חוקית בתרחיש בו חלפו חמש שנים ממועד ביצוע העבירה וככל שיוגש כתב אישום כאמור באשמה של בנייה ללא היתר הרי שדין כתב האישום להימחק מחמת התיישנות.
לכל כלל יש יוצא מהכלל..
על אף האמור לעיל, לכלל בדבר התיישנות עבירות בנייה בחלוף חמש שנים ישנן מספר חריגים, נבהיר שעבירה של שימוש במבנה ללא היתר או של שימוש במבנה שחורג מהייעוד שלו, נחשבת לעבירה מתמשכת, כלומר מתחדשת מדי יום כך שלמעשה אין משמעות מעשית למועד בו החל השימוש החורג ולא יהיה ניתן להעלות את הטענה המשפטית בדבר התיישנות העבירה.
כמו כן ישנו חריג נוסף שיש לציין כי, מרוץ תקופת ההתיישנות נעצר במועד בו רשויות האכיפה החלה רשמית בחקירת עבירת השימוש החורג זאת ללא קשר לתאריך בו הוחלט בדבר הגשת כתב אישום.
"מעקף" מספר 1 – עבירת שימוש חורג
על מנת לצלוח את המשוכה בדבר התיישנות עבירה, עושה לא פעם יחידת התביעות "מעקף" ומסווגת את העבירה כעבירת שימוש חורג ולא כעבירת בנייה ללא היתר ובכך צולחת את סוגיית ההתיישנות העבירה.
"מעקף" מספר 2– מתן צו הריסה ללא הרשעה בהתאם לסעיף 212 לחוק התכנון והבנייה.
בית המשפט העליון בפסיקותיו קבע כי, אין מניעה להוציא צו הריסה נגד המבנה אף ללא הרשעה, לשון הסעיף קובעת כי, ניתן להוציא צו הריסה נגד מבנה שנבנה ללא היתר, כאשר לא ניתן להרשיע את בונה המבנה בעבירה זו מחמת התיישנות, כאשר מתקיימים התנאים למתן צו לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה.